מרוששות – גילנות של נשים בנות 45 פלוס בשוק העבודה

נורית אגמי נשים, שוק העבודה 11 Comments

אני רוצה לחלוק איתכם את התובנות שלי על גילנות נשים לאחר שצפיתי בסרט מרוששות של ג'ולי שלז. הסרט מביא את סיפורן של ארבע נשים משכילות ומצליחות – שתיים מהן היו עצמאיות והשתיים האחרות היו שכירות לפני ההתרוששות הגדולה.
אלו נשים חרוצות שהאמינו במשוואה – תלמדי, תעבדי ותצליחי להתפרנס בכבוד. מסתבר שמעל גיל מסויים, המשוואה הזו חדלה להתקיים.
השכלה, ניסיון, כישורים וידע מעל גיל 45 ויש כאלו שיאמרו מעל גיל 40, לא מבטיחים פרנסה בכבוד.
קוראים לזה אג'יזם בלועזית ובעברית גילנות – אפלייה על רקע גילו של אדם.

הנשים הן סמדר קילצ'ינסקי, דיאן האריס, ענת חלפין וענת גלילי-בלום.

1. סמדר קילצ'ינסקי – דוגמנית ושחקנית לשעבר.

2. דיאן האריס – קוסמטיקאית צמרת לשעבר.

3. ענת חלפין – אשת שיווק לשעבר.

4. ענת גלילי-בלום – אשת תפעול ואדמיניסטרציה.

הסרט ממחיש כמה לא פשוטים החיים בישראל לבני 45 פלוס וכמה רחבה היא תופעת הגילנות. כמה קשה למצוא עבודה כאשר הגיל שלך עבר מספר מסויים, לנשים יותר קשה מגברים ואפילו אם את אישה משכילה ומוכשרת. לאחר תקופה ארוכה שבה הן מנסות למצוא תפקיד שהולם את כישוריהן, הן מתפשרות. ענת חלפין התראיינה למשרות של מזכירות ואמרו לה שהיא בעלת כישורי יתר ושהיא תשתעמם בעבודה כאשר במקביל אין בעיה לשוק העבודה לקבל את אותן נשים בדיוק למשרות שהן צווארון ורוד כגון מנקה, גננת, מאפרת וכו'. לעבודת מזכירות הנשים הללו הן בעלות כישורי יתר אך לעבודת ניקיון, הן מתאימות "בול" וברור לכולנו מה מידת האתגר האינטלקטואלי בעבודות ניקיון. הסרט אמנם מסקר את הגילנות בקרב המין הנשי אך גילנות קיימת גם בקרב גברים.

החוט המקשר בין כל הנשים בסרט הוא שלכולן אין גבר לצידן

מסתבר שגם במאה ה- 21 יותר קל להסתדר בשניים ולנשים זה אפילו קריטי לשמר את הזוגיות שלהן. אישה שאין לה גבר לצידה, נדונה לחיים כלכליים הרבה יותר קשים. לפי הסטטיסטיקות, נשים מרוויחות על אותה עבודה בין 30% ל- 40% ממה שגברים משתכרים. האפלייה היא על רקע מגדרי ומפני שלנשים יש יכולת הולדה. מצד אחד, שוק העבודה מפלה אותנו הנשים על רקע זה שיש לנו רחם, מצד שני אם מישהי מחליטה שהיא לא רוצה להביא ילדים לעולם, החברה הישראלית שופטת אותה על כך וחושבת שמשהו "לא בדר" עם אותה אישה.

להרשמה לקורס לינקדאין למציאת עבודה מתאימה מהר מבלי לחפש

לחצו כאן

להיות ענייה = בידוד חברתי

המשמעות של להיות ענייה היא שלא רק שאין לך כסף, אלא שאת גם מאבדת את כל החברים שלך. את כבר לא יכולה לתחזק את הקשרים החברתיים שלך כי פנאי עולה כסף. את לא מגיעה לימי הולדת של חברים או של ילדיהם, ולא כי את לא רוצה, אלא כי אין לך כסף למתנות. מזמינים אותך ואת לא מגיעה ואז באיזשהו שלב מפסיקים להזמין אותך.
בנוסף, אם פעם היית רגילה לארח אנשים בביתך – משפחה וחברים, את מפסיקה לארח כי אין לך כסף.

את לא יוצאת לשום מקום כי לצאת אפילו לבית-קפה עולה כסף.

פנאי הוא לא רק "כיף" אלא הפנאי שלנו מגדיר את המעגל החברתי שלנו. אם יש לי כסף לבילוי פנאי במגרש הגולף בקיסריה, אני אתרועע עם אנשים שיש להם כסף למנוי למגרש גולף בקיסריה.

ענת גלילי-בלום חזרה בגיל 50 לגור אצל ההורים כי לא היה לה כסף לשכר דירה. היא מודה להורים שהסכימו לקבל אותה בחזרה ושזה לא מובן מאליו. היא מנסה לא להפריע לשגרת החיים שלהם. היא חיה בבית הוריה בגדר "נוכחת-נפקדת".

מסתבר שכשאין כסף, אין מעגל חברתי.

מדיניות האבסורד

אם את רוצה להכריז פשיטת רגל, את צריכה לוותר על הילדים כי את מקבלת מזונות. לא מספיק שהמצב קשה, רשויות המדינה לא מקלות עלייך. אז סמדר קילצ'ינסקי נאלצה לוותר על המשמורת שלה על הילדים והעבירה אותם למשמורת אצל הגרוש שלה.

ביטוח לאומי רוצה שתשלמי לו את הכסף שאת חייבת לו בכרטיס אשראי או בשייקים ואת מנסה להסביר לפקיד שאת תבואי להסדיר את החוב ושאת לא יכולה לעשות את מה שהוא ביקש כי אין לך חשבון בנק באדיבות הביטוח הלאומי. את זה מנסה ענת גלילי-בלום להסביר לפקיד הביטוח הלאומי.

המינימום הופך למקסימום

שכר המינימום הופך למקסימום של הערך שבנאדם שווה בהרבה מקרים בשוק העבודה של היום.
סמדר קילצ'ינסקי –עבדה כמאפרת שתי משמרות ביום, בין 10 ל- 11 שעות עבודה ביום והשכר החודשי שלה היה 3,980 ₪. אז היא עזבה אחרי חודש וחצי. כיום היא עובדת במסגרייה (אני מניחה כמזכירה) וגם בניקיון בתים.

דיאן האריס – עובדת בניקיון בכפר שמריהו, המקום שבו היא בעצמה גרה בעבר כיוון שהיתה עשירה. היא מנקה שני בתים ביום, כל בית 6 שעות עבודה.
ענת חלפין – מצאה עבודה בצהרון ושם היא מרוויחה 4,000 ₪ ובנוסף התחילה לעבוד כמורה מחליפה.
ענת גלילי בלום – פתחה דוכן לממכר תכשיטים והיא עדיין לא מצליחה להתפרנס ממנו.

כל העבודות הללו הן עבודות צווארון ורוד שמזכות את העובדות בהן בשכר נמוך, שכר מינימום או קצת יותר משכר המינימום. שתיים מתוך הארבע עובדות בניקיון בתים למרות שזו עבודה פיזית קשה ובטח לנשים בגילאי 50 פלוס כיוון שהתגמול השעתי יחסית גבוה.

הנשים הללו גם צריכות להתמודד עם פגיעה בביטחון העצמי ורגשות אשם שאינן יכולות לספק בית ורווחה לילדיהן.
ענת גלילי-בלום אומרת – אני צריכה להזכיר לעצמי שאני שווה ולהכיר בערך של עצמי ולזכור "שזה שאין לי עבודה, זה לא אומר שאני לא שווה".

בחברה שבה אנשים מודדים את הערך שלהם גם לפי הערך הכספי שלהם, פגיעה בפרנסה, זו פגיעה גם בערך העצמי.

לקורס חינמי למציאת עבודה מהר ולקידום קריירה

לחצו כאן

אסור לחלות או להיפצע או להזדקן

דיאן האריס נפלה מסולם כאשר ניקתה את אחד הבתים. היא לא חשבה על הפציעה אלא על ההשלכות הכלכליות ומה יקרה אם היא לא תוכל להמשיך לעבוד תקופה מסוימת בניקיון.
בשוק העבודה הניאו-ליברלי, אסור להיפצע או לחלות או להזדקן כי המשמעות של כך בהרבה מקצועות היא עוני שנגזר על הבנאדם.

אם סמדר קילצ'ינסקי היתה גבר, היא כנראה היתה יכולה להמשיך לשחק ולהתפרנס בכבוד. בהוליווד, אם את אישה, את מבקרת קבוע אצל המנתח הפלסטי כי פשוט אסור לך להזדקן. אישה עם קמטים, לא תזכה בתפקידים. לעומת זאת, גבר עם קמטים, כרס, קרחת – זה דבר סקסי. רוברט רדפורד (בן 78), האריסון פורד (בן 72), ברוס ויליס (בן 60) והינוקא שביניהם ג'ורג' קלוני שהוא "רק" בן 54, הם דוגמאות לשחקנים שעד עכשיו פעילים ואפשר לראות אותם על המסך הגדול. אלו שחקנים שסכין המנתח לא נגעה בהם. לעומת זאת, כמה שחקניות פעילות יש בגילאים הללו? שחקנית שרוצה להמשיך לעבוד גם בגיל מתקדם, זה די הכרחי לעבור אצל מנתח פלסטי. אז מה הפלא שנשים "מפחדות" להזדקן?

נושא החובות

הסרט לא נכנס לנושא החובות אך לדעתי זה נושא חשוב.
חובות עלולים להיווצר בשני מצבים – כאשר שכירים ואז נקלעים לתקופת אבטלה ארוכה ואז לוקחים הלוואות באין ברירה  וחובות עלולים להיווצר גם ממהלכים כלכליים ו/או עסקיים לא נכונים. כמובן שהלוואות, במידה ולא מוצאים מקור הכנסה, בסופו של דבר רק מחמירות את המצב. נניח שעני מבקש הלוואה של 20,000 ₪ והבנק רואה שמצבו "מסוכן" כי אין לו הכנסות, אז הבנק ייתן לו את ההלוואה בריבית של פריים + 9% . לעומת זאת, לעשיר הוא ייתן הלוואה של מיליון ₪ בריבית של פריים + 2%. אם חושבים על זה, הסיכון של הבנק עם ההלוואה של המיליון ₪ הוא הרבה יותר גבוה לעומת אם היה נותן הלוואות של 20,000 ₪ ל- 50 לווים. הרי הסיכוי שלווה אחד לא יעמוד בהתחייבות שלו הוא הרבה יותר גבוה מאשר שכל 50 הלווים לא יעמדו בהתחייבויותיהם. בכלכלה זה נקרא פיזור סיכונים.

רק לשם המחשה – תשלומי הריבית שהעני ישלם על הלוואה בגובה של 20,000 ₪ תהיה כמו תשלומי הריבית על הלוואה של 60,000 ₪ שהעשיר ייקח. העניים משלמים על ההלוואות שלהם הרבה יותר מעשירים ולמעשה העניים מסבסדים את העשירים.
ההלוואות שעניים לוקחים רק מכניסות אותם לבור יותר עמוק ממה שהם היו בו לפני כן.
ענת חלפין למשל מספרת שהיא תמיד היתה מחושבת כלכלית ושמרה על הגרוש הלבן ליום השחור אבל כאשר נקלעים לתקופת אבטלה ארוכה, לכמה זמן אפשר להסתמך על החסכונות?!

אל תגידו "לי זה לא יקרה"

הבעיה שהסרט מציג אינה בעיה פרטית של אישה זו או אחרת. מדובר בבעיה ברמה הלאומית. קודם כל מדובר בבעייה של בני ה- 45 פלוס, גברים ונשים כאחד. הבעיה אצל נשים יותר חמורה כי אותן שוק העבודה מתמחר בדרך כלל יותר נמוך מגברים ומסליל אותן לעבודות צווארון ורוד ואלו עבודות שבצידן תגמול כספי נמוך.

כל אחד עלול להגיע למצב שהוא חולה ורוב האוכלוסיה עוברת את גיל 45 ואז נשאלת השאלה – מה עושים הלאה? זו השאלה שעברה אצל הנשים בראש – יש לי לחיות עוד X שנים, איך אני מעבירה אותן? איך אני מצליחה להתפרנס בהן?

גם אם אתם שכירים, מאוד קל ליפול מהמעמד הבינוני ואפילו הבינוני-גבוה אל המעמד הנמוך. כל מה שצריך, זה שהמעסיק שלך יפשוט רגל או יפטר אותך כאשר אתה מעל גיל 45 , ואתם בבעיה. ברגע שמדובר בתופעה, על הממשלה להתערב. אנשים לא יפסיקו להזדקן ותופעת הגילנות לא תיעלם.

מחפש עבודה דרך רשת אגמי? כנס לעמוד המשרות שלנו

התערבות ממשלתית משמעותית, מתי?

כאשר ישנה תופעה כמו אפליית אנשים על רקע גיל (גילנות), צבע עור, מגדר וכו', זה יכול להיפתר רק ברמת הממשלה. משום מה, בכשל השוק הגדול ביותר, ממשלות ישראל בחרו שלא לטפל טיפול יסודי ועמוק. יש תכניות הכשרה פה ושם אך זה לא נותן מענה מקיף לתופעת הגילנות. במקרה של הסרט, המקצוע של הנשים בסרט לא הפך ללא רלוונטי עבור שוק העבודה ולכן אין צורך לעשות הסבה מקצועית. הן לא מצאו עבודה על רקע תופעת הגילנות ולכן הכשרה מקצועית די מיותרת במקרה שלהן. אני מציעה לממשלה שאם היא באמת רוצה לפתור את בעיית האפליה מחמת גיל (גילנות), עליה להכניס את היד לכיס. זה מה שעושים במדינות מערביות אחרות מתקדמות – מספקים למעסיקים שמעסיקים מעל % מסויים של עובדים מעל גיל מסויים סובסידיות. הממשלה מכסה חלק מעלות שכרו של העובד. זה הפיתרון שעל ממשלת ישראל לאמץ על מנת להילחם בתופעת הגילנות.
הגילנות, היא לא רק תופעה שיש להילחם בה בפן הכלכלי אלא גם בפן התודעתי. על ממשלת ישראל לייצר תודעה חדשה בקרב מעסיקים כך שהמעסיקים יבינו את היתרונות בהעסקת אנשים "מבוגרים".
רק שילוב של תמריצים כספיים יחד עם שינוי תודעתי, יכולים לעשות את ההבדל ולהפחית את תופעת הגילנות בצורה משמעותית.

לסיכום

מומלץ מאוד לצפות בסרט מרוששות שאורכו קצת פחות משעה. חשוב לראות ולהבין שהמשבר של בנות ובני 45 פלוס בשוק העבודה, הוא לא המשבר האישי שלהם אלא תופעה רחבה. תופעת הגילנות בשוק העבודה היא תופעה שיש לה השלכות רבות על חיי האנשים וגם על החברה שסובבת אותם. גם אם אנחנו צעירים מגיל 45, רוב הסיכויים שרובנו מתישהו נגיע לשם. לכן, הגילנות היא לא עניין פרטי של אדם כזה או אחר אלא תופעה רחבה שעל הממשלה לטפל בה ועל החברה להוקיע מתוכה.

 

על הכותב

נורית אגמי

Facebook Twitter Google+

נורית אגמי – מנכ"ל רשת אגמי – חברת השמה להייטק ובכירים, חיפוש עבודה וקריירה. נורית בעלת חזון חברתי ופועלת לעזור למחפשי עבודה. מוזמנים ליהנות מהבלוג ומהקורס למציאת עבודה מתאימה מהר וגם להרוויח יותר. מוזמנים להציץ בלוח דרושים הייטק ובכירים שלנו ואנחנו נשמח למצוא לכם את התפקיד הבא שלכם. הבלוג של נורית עוסק בחיפוש עבודה, חיפוש עבודה בהייטק, מגמות בתחום הדרושים כולל דרושים הייטק, מגמות בעולם העבודה העולמי ובשוק בעבודה בישראל.

תגובות 11

    1. Post
      Author
  1. Post
    Author

    אפליית נשים בשוק העבודה מקוממת אך התופעה היא לא רק מנת חלקם של הנשים אלא גם של גברים

  2. א. הצדק עימך שלא נשלים עם התופעה.
    ב. גם אני שמתי לב כשצפיתי שהנשים היו ארבעתן לבד – אבל זה לא מצדיק שישארו ללא עבודה
    ג. יוצא לי לעזור לאנשים בגילאים הרבה יותר מבוגרים בלמצוא עבודה
    הקושי העיקרי לא מצליחים חמצוא עבודה , נכנסים למערבולת של יאוש וירידת ערך עצמי ואז באמת קשה למצוא עבודה . מנסיוני טיפול באיש או אשה כזו יכול להצליח אחרי כמה חודשים שלא מוצאים עבודה – אם הטיפול נעשה מאוחר יותר – קשה להוציא מהאדם את היאוש .

    1. Post
      Author

      היי בועז,
      אתה אכן צודק שזה קשור גם לביטחון עצמי ושאסור להכנס ליאוש.
      לכן, אנחנו נותנים גם חומרים בתחום של מוטיבציה וחומרים בנושאים של עבודה על התת-מודע וביטחון עצמי.

      בכל מקרה, כל אדם באשר הוא ולא משנה מה גילו, עובר תקופה קשה כאשר הוא מחפש עבודה.
      אבל… זה עדיין לא מסביר את הנתונים מדוע לבני 50 פלוס לוקח הרבה יותר זמן למצוא עבודה.
      גם בני 30 פלוס בדיכאון כאשר הם מובטלים מעל חצי שנה בדיוק כמו בני 50 פלוס.
      זאת אומרת שהאפלייה היא תופעה והיא מוטמעת בתוך שוק העבודה.

      עזרתי בעבר גם לבני 50 פלוס וגם לבני 30 פלוס להאמין בעצמם והם מצאו עבודה די מהר לאחר מכן.
      סטטיסטית, לבני 50 פלוס לוקח שנתיים למצוא עבודה כאשר הנתון של האוכלוסייה הכללית עומד על 9 חודשים.

      כל הכבוד על העזרה שאתה מגיש לאנשים

      נורית

  3. הבעיה עם הפוסט שאמנם מציג מידע מעניין ודורש התייחסות היא הקפיצה לפתרונות נוסח הממשלה תתערב, מבלי להבין את מקור הבעיה (לרוב התערבות מזיקה של הממשלה), והתערבות ללא הבנה יכולה להחריף בעיות. עע חוק הספרים ופיקוח שכר דירה

  4. Post
    Author

    לא כל התערבות ממשלתית היא רצויה. זה שהממשלה לא מצליחה בדברים מסויימים, לא מעיד על כך שכל התערבות שלה היא גרועה. יש פה כשל שוק מובנה כי לבני 50 פלוס לוקח בממוצע שנתיים למצוא עבודה כאשר לכל האוכלוסיה לוקח בממוצע 9 חודשים. עכשיו השאלה היא מה תפקידה של הממשלה – האם היא צריכה לדאוג לאזרחיה? או שצריך לחכות שהשוק החופשי ידאג ויפתור את הבעיה שהוא יצר? איך מתחילים ליצור ביקוש לאנשים שהשוק כבר פחות מעוניין בהם? בגרמניה למשל, נותנים הטבות למעסיקים שמעסיקים מעל אחוז מסויים של בני 50 פלוס. הליברלים יאמרו שצריך להגדיל את ההיצע של המשרות וגם אני חושבת שצריך איכשהו לעשות את זה. אבל… בעולם שבו הרובוטים מחליפים יותר ויותר את בני האדם, ויש פחות צורך בעבודתם של אנשים, כולל אנשים משכילים (אלו נתונים שמגובים על ידי מחקרים של אוניברסיטאות מובילות בעולם כגון MIT) יש פה בעיה שהשוק החופשי יצר והשוק החופשי לא יכול לפתור כיוון שהעולם הולך לכיוון של עולם שבו רוב האוכלוסייה לא תעבוד.

    1. לבני 50 לוקח יותר זמן למצוא עבודה מכיוון שהם מחפשים עבודות יותר בכירות בגלל הניסיון שלהם (בניקיון אפשר למצוא מאוד מהר עבודה גם בגיל 50) והם פחות אטרקטיביים מאשר צעירים לעבודות שדורשות ניסיון לא רב. בנוסף, למרבית העבודות נדרש 5 שנות ניסיון בשביל להיות מומחה. ז"א שלמישהו בן 50 אין יתרון ממשי על גבי מישהו בן 30, להיפך. עם התקדמות הטכנולוגיה האנשים המבוגרים נשארים מאחור ולכן יש להם פחות כישורים. למשל, אעדיף מנהלת אדמיניסטרציה בת 30 שיודעת גם להשתמש באינטרנט, לבצע חיפושים, הזמנות, אולי שתיצור נוכחות של העסק ברשתות החברתיות וכו'. המודל של ניסיון רב יותר עם הגיל היה נכון יותר בעולם תעשייתי או בקרב מקצועות מתמחים שדורשים התמקצעות רבה – למשל רופא מומחה, עורך דין. נכון לעכשיו, לאותן נשים אין יתרון על פני נשים צעירות יותר מהן בעשור שניים למרות הניסיון שלהן. זה לא מפליא שהעבודות שהן משתלבות בהן בסוף הן עבודות שלא מתפתחות כמעט. כמו: מורה, גננת, מנקה, מאפרת, מוכרת בדוכן. בנוסף, יש בעיה של מחסור בעבודות לעומת הביקוש, במיוחד לעבודות "איכותיות". לכן, יש חלק באוכלוסייה שלא עובד. לא רואה את ההיגיון בזה שהמדינה תשלם למעסיק שייקח מבוגרים על פני צעירים (וגם זה, יקרה רק בעבודות שבאמת אין הבדל בכישורים לטובת צעירים בצורה ניכרת) ואז צעירים לא יעבדו (כי לא הגדלנו את מס' העבודות). בעניי צריך לקצץ בשעות של משרה מלאה. כך ייווצרו גם יותר משרות וגם לאנשים יהיה יותר זמן פרטי לעצמם ולמשפחות שלהם. זה גם יאפשר להם לחיות ברמת חיים גבוהה יותר בפחות כסף. המדינה תוכל לבצע השלמות של אחוזים מסוימים לשכר במשכורות נמוכות ואלה שגם ככה מרוויחים משכורות גבוהות פחות יפגעו בנטו כי חלק גדול מהשכר שלהם גם ככה הולך למיסים.

  5. זו בעיה של אנשים שלא יודעים לכלכל את צעדיהם ולא חסכו ולא השקיעו נכון את כספם. לא מלמדים אנשים חינוך פיננסי.

    1. Post
      Author

      בסרט מופיעות נשים שהיו שכירות וזהירות והיו די חסכניות. במדינה כמו שלנו שבה רוב העם חי במצב של השרדות (כולל העשירונים שנחשבים למעמד ביניים), כמה כבר אפשר לחסוך? נניח שחסכת כל אגורה שרק יכולתי לחסוך – כמה זמן אפשר לחיות על החסכונות – שנה? שנתיים? חמש? מתישהו הם ייגמרו. בנוסף, גם אם היית משקיע מעולה ואז הגיע משבר כלכלי כמו שקרה ב- 2007 ומחק לך בבת אחת 30% מהחסכונות. רובנו לא וורן באפט.

  6. הכתבה הזו לא ייחודית רק לנשים. גברים גם סובלים מעניין הגיל. בנוסף גברים גרושים בד"כ צריכים לשלם מזונות. הוצאות נוספות שלא קיימות לנשים ולכן המצב שלהם יכול להיות עוד יותר עגום. גבר שמשלם מזונות על 2 ילדים ובנוסף צריך לשלם חובות על עסק שכשל מתחיל את החודש עם חובות בשווי משכורת ממוצעת במשק. ומה אם הכסף שהוא זקוק למחייה שלו?! בנוסף, לגבי הנשים שבסרט, עם משכורות של 20-30 אלף בחודש הן היו יכולות להסתדר טוב יותר מבחינה כלכלית. מה גם שבתקופה שלהם בתים עלו חצי ממה שהם עולים היום והמשכורות היו גבוהות יותר או לפחות הערך של הכסף היה גבוה יותר. גם לא התרשמתי שהן רכשו כישורים להקמת וניהול עסק ולכן לא מפתיע אותי שלא הצליחו. בככל הסטטיסטיקה לגבי פתיחת עסקים והצלחה די עגומה. אנשים חיים מבלי לחשוב על המחר. עיניין נוסף הוא ש"הערך" של הנשים הללו בשוק העבודה ירד. הדוגמנית כבר לא נראית כפי שנראתה בגיל 20. מנהלת השיווק והמשרד פרסום. פרסום זה עולם של צעירים ובנוסף האינטרנט נכנס ושינה את התחום. כהיא עברה ראיון היא הזכירה שהיא יודעת מה זה מגזין מקוון אבל לא התרשמתי שהיה לה ניסיון בדיגיטל או בעריכת מזגין. בחורה נוספת היתה מנהלת אדמיניסטרציה לא ייצוגית במיוחד. גם פה יש עניין של אינטרנט וטכנולוגיה. אין לי ספק שאפשר לקחת בחורה צעירה יותר שתתפקד לא פחות טוב ואפילו בשכר נמוך יותר. הקוסמטיקאית היתה קוסמטיקאית צמרת ואני מניחה שהיתה עצמאית. גם פה היו שינויים גדולים הן מבחינת הטכנטלוגיה והן מבחינת ניהול עסק בפן האינטרנטי. אם אני הייתי מעסיק לא הייתי מעסיקה את הנשים הללו לא בגלל הגיל אלא בגלל שהכישורים שהספיקו להן בעבר לא מספיקים היום והשכר שלהם גבוה ביחס לשוק. לעומת זאת, מה השתנה בתפקידים של מאפרת, מנקה, גננת, מורה, מוכרת. בגילאים כאלה בעיניי האנשים צריכים לעבור הכשרות מהמדינה למקצועות שלא תלויים בזמן. המחשבה שהן ירוויחו כפי שהרוויחו בשיא נראית לי יומרנית כשהשכר הממוצע במשק הוא 6.5 אלף. בנוסף חינוך להתנהלות כלכלית מגיל צעיר גם יכול למנוע מקרים כאלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אל תפספסו: